קפה גרקו

לפני שנסעתי לרומא אמרו לי כולם כי מה שלא יהיה, מהקפה של האיטלקים אני בטוח אהנה. ואכן זה היה נכון. קודם כל נהניתי מרומא המדהימה. יש בה ארכיאולוגיה והיסטוריה מרתקת, ובה אדריכלות ופינות חמד, אומנות ורחובות שכיף להלך בהם, וגם אנשים נחמדים. וכן, כאדם שאוהב קפה נהניתי מאוד. הטמפרטורה של הקפה המוגש מצוינת, הקפה לא שרוף ובאמת הם מבינים בקפה. שתיתי קפה כמעט בכל פינה. ישנם מקומות פשוטים ומקומות יותר אופנתיים אבל ברומא יש בית קפה אחד ושמו קפה גרקו, על שם אותו יווני שייסד אותו בשנת 1760. בית הקפה פעיל כמעט ברצף למעט תקופה בה האפיפיור סגר את המקום – הוא כנראה לא אהב את ההתכנסויות של הוגי דעות, ציירים, מוסיקאים וסופרים במקום אחד. אבל המקום לא נסגר מעולם ובאמת בקפה גרקו ישבו אנשי רוח ואומנים גתה, ברליוז, ליסט, מנדלסון, טווין, אנדרסון, ואלו רק חלק מרשימה ארוכה. אגב אם אתם שואלים מדוע אין שם אף לא אנגלי אחד זה כי הם העדיפו בית קפה אחר, אך גם הם ישבו כאן. משנת 1953 נחשב בית הקפה למונומנט לאומי, וזה הוסיף כמובן ליוקרתו ויש אומרים גם למחירים. הוא עדיין אופנתי, בעיקר בקרב תיירים, כך אומרים לי. אגב, אני לא ישבתי בו, הוא היה נראה לי הומה מידי!!